פסק-דין בתיק ע"פ 6294/11

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעוריהם של שלושה נאשמים על הכרעת דין מיום 27.4.2011 ועל גזר דין מיום 19.7.2011, שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב, השופטת מ' דסקין והשופט ר' בן-יוסף) בתפ"ח 1057/09.

           בהכרעת הדין זוכו המערערים מהאישום בגין רציחתו של אריק קרפ ז"ל (להלן: המנוח). תחת זאת הורשעו המערערים 3-2 בהריגת המנוח, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ביחס לרעייתו של המנוח (להלן: שרה), לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין; בתקיפה בנסיבות מחמירות ביחס לבתו של המנוח (להלן: אוטילה), לפי סעיפים 379, 382(א) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. לגבי המערער 1, שהיה קטין עת הועמד לדין, נקבע כי הוא הרג את המנוח וכן ביצע את העבירות הנוספות ביחס לשרה ואוטילה. בנוסף לכך, הורשע המערער 2 בהכרעת הדין בתקיפה נוספת, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ביחס לנערה שהגיעה עם החבורה אליה השתייכו המערערים (להלן: א.ק.).

           בגזר הדין הורשע המערער 1 בביצוע העבירות שנקבע כי ביצע. על המערערים הושתו 26 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרם; 24 חודשי מאסר מותנה, והתנאי הוא שלא יעברו במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר עבירה של אלימות מסוג פשע; 12 חודשי מאסר מותנה, והתנאי הוא שלא יעברו במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר עבירה של אלימות מסוג עוון. כל אחד מהמערערים חויב בפיצוי משפחת המנוח בסך של 100,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום

1.        ביום 14.8.2009 בשעה 22:00, נפגשו המערערים עם א.ק., ג'אבר פאדי (להלן: פאדי), מחמוד עדס (להלן: מחמוד), מוסא פואד (להלן: פואד), אור לוי (להלן: אור) (להלן יחדיו: האחרים) והחליטו לבלות בחוף "תל-ברוך" שבתל-אביב. בשעה 23:10 נסעו המערערים, יחד עם האחרים, בשתי מכוניות נפרדות אל החוף. בהגיעם אל החוף, החנו את המכוניות, ישבו על החוף ושתו משקאות משכרים.

2.        בשעה 23:00 יצאו המנוח, שרה ואוטילה לטייל על שביל הטיילת שסמוך לחוף (ליד תחנת הכוח "רידינג" בתל-אביב). בשלב מסוים ישבו השלושה על אחד הספסלים הממוקם על שביל הטיילת, אל מול פני הים. בסמוך לשעה 00:26 עזב המערער 1 את המקום בו ישבו המערערים והאחרים על החוף והלך לבדו על שביל הטיילת. בדרכו, פגש את המנוח יחד עם שרה ואוטילה, אשר ישבו על הספסל. המערער 1 פנה אל המנוח בדברים ואמר לו כי "יסדר לו" את אחת הנשים אשר עמו. עקב דבריו של המערער 1, וכדי להימנע ממגע עמו, קמו המנוח, שרה ואוטילה מהספסל והחלו לעזוב את המקום. בשלב זה התקשר המערער 1 אל פואד אשר העביר את הטלפון שלו אל המערער 2. המערער 1 שוחח עם המערער 2 וביקש כי הוא והמערער 3 יגיעו אל המקום בו הוא נמצא. המערערים 3-2 הגיעו בריצה אל המקום בו שהה המערער 1, ליד המנוח, שרה ואוטילה. אחד המערערים אחז בשרה והטיח אותה אל הרצפה. עקב התקיפה הנ"ל נגרמה לשרה פריקה של מרפק ימין והיא נזקקה לטיפול רפואי. מערער אחר דחף את אוטילה שנפלה על הקרקע. שרה צעקה אל אוטילה כי ידה נשברה, כי תימלט מהר מהמקום ותזעיק עזרה. אוטילה הצליחה להימלט ורצה בצעקות לעזרה אל כיוון החוף. שרה שהצליחה אף היא להימלט מהמקום, הצטרפה לאוטילה והשתיים רצו אל עבר החוף זועקות לכל עבר לעזרה.

3.        לאחר הימלטותן של שרה ואוטילה, המשיכו המערערים ותקפו בצוותא חדא את המנוח כאשר הם חובטים בו מכות קשות ונמרצות בכל גופו. במסגרת תקיפתו של המנוח, המטירו המערערים בצוותא חדא על המנוח סדרת אגרופים חזקים אל עבר פניו, חלקי ראשו, פלג גופו העליון, ובעטו בו בעוצמה בראשו ובצלעותיו. עקב כך נפל המנוח על האדמה. גם לאחר שהמנוח היה מוטל על האדמה, חסר אונים, המשיכו המערערים בתקיפה ולא שעו לתחינותיו כי יחדלו ממעשיהם. בשלב מסוים הצליח המנוח לקום, רץ מספר צעדים, וניסה להימלט מהמערערים. ואולם, האחרונים לא הרפו ובצוותא חדא רדפו אחריו, הפילוהו בשנית והמשיכו להכותו. לבסוף, נפל המנוח שוב, חסר אונים על הקרקע, אולם המערערים המשיכו להכותו בצוותא חדא בהטיחם רצף חבטות רצחני אל עבר גופו. המערערים, בצוותא חדא, חבטו פעם נוספת בראשו של המנוח, הכו אותו בפלג גופו העליון, בעטו בו ואף דרכו על גופו, וזאת כאשר המנוח היה מוטל על הקרקע חסר אונים. כל אותה עת התבוננו האחרים בנעשה ולא נקטו שום אמצעי סביר כדי למנוע את התקיפה.

4.        בשלב מסוים של התקיפה, צעקה א.ק. לעבר המערערים, כי יחדלו ממעשיהם. המערערים המשיכו במעשיהם ובתגובה לצעקתה, חבט בה המערער 2 באגרופו בפניה. המערערים לא חדלו מתקיפתו של המנוח אלא לאחר ששמעו קולות של אנשים אשר הגיעו מהחוף לעזרה ואז עזבו את המנוח כשהוא חבול ומדמם. מיד לאחר מכן נמלטו המערערים והאחרים מהחוף, נכנסו אל רכביהם ונסעו מהמקום. הם נסעו אל יער חורשים, לאחר שרכשו משקאות משכרים נוספים. ביער החנו את מכוניותיהם, המשיכו לשתות משקאות משכרים, שמעו מוזיקה ורקדו.

5.        עקב מעשי המערערים נגרמו למנוח חבלות קטלניות שונות: שברים בארובת עין שמאלית ובאף, דימום תת עכבישי נרחב בחצידור השמאלי של המוח, לחץ על החצידור השמאלי של המוח, הרניאציה של שקדי המוחון וגזע המוח, פצעי קרע, דימום תת עורי ופצעי שפשוף בפנים, דימום בשריר הרקה הימני, דימומים בקרקפת וברקמות הרכות של הפנים, התרופפות השיניים ופצעי קרע ודימומים ברירית השפתיים והחניכיים, שברים בצלעות 11-10 מימין, פצעי שפשוף וקרעים בגפיים, בידיים, בגב ועוד. עקב החבלות הנ"ל, בסמוך לאחר גרימתן, מצא המנוח את מותו. בשעה 06:15 נמשתה גופתו מהים.

           לפיכך, הואשמו המערערים ברצח בכוונה תחילה, בצוותא חדא, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף 29(ב) לחוק העונשין - ביחס למנוח; בחבלה בנסיבות מחמירות - ביחס לשרה ובתקיפה - ביחס לאוטילה. כמו כן הואשם המערער 2 בתקיפה ביחס לא.ק..

עיקרי הכרעת הדין

             הכרעת הדין מחזיקה 106 עמודים בהם פורטו הראיות, העדויות וממצאי עובדה ומהימנות. משכך, יובאו להלן אך עיקרי הכרעת הדין הדרושים לדיון והכרעה בערעור.

מספר המשתתפים בתקיפה וזהותם

6.        על יסוד עדויותיהם של שרה ואוטילה, שנתמכו בהודעותיהן של א.ק. ואור במשטרה, להבדיל מעדויותיהן המאוחרות בבית המשפט, קבע בית המשפט המחוזי כי בתקיפה נטלו חלק יותר משלושה משתתפים, כשהמערערים נמנו באופן וודאי על חבורת התוקפים. בית המשפט ציין כי לא הונחו לפניו נימוקים מספקים מדוע התוקפים הנוספים שנמנו על החבורה אליה השתייכו המערערים לא הועמדו לדין בגין האישומים שבנדון.  יצוין כי מעורבים נוספים הועמדו לדין בגין אי מניעת פשע.

עוצמת התקיפה

7.        על יסוד עדויותיהן של שרה ואוטילה, שבחלקה הראשון של התקיפה הייתה מוטלת על הקרקע במרחק מטרים בודדים מאביה המנוח, קבע בית המשפט המחוזי כי התמונה העולה היא ברורה, מדובר בתקיפה חמורה שבמהלך רובה היה המנוח שרוע חסר אונים על שביל הבטון כשהמערערים עומדים סביבו, בועטים וחובטים בו ללא רחם. בית המשפט המחוזי קבע כי "אקסטזת האלימות" נלמדת בין היתר מהממצאים הפתולוגיים שתומכים ומחזקים את עדויותיהן של שרה ואוטילה. בית המשפט ציין עוד כי אופייה החבלני והאלים של התקיפה מצא ביטויו גם בעדויותיהן של אור ושל א.ק..

           תקיפתה של א.ק. בידי המערער 2, כך קבע בית המשפט, מהווה אינדיקציה נוספת לעוצמת התקיפה של המנוח, שכן הדעת נותנת שצעקתה של א.ק. כי המערערים יחדלו מתקיפת המנוח, הגיעה מתוך הזעזוע שאחז בה למראה המנוח המוטל על הקרקע ומשמש למערערים שק חבטות.

           בית המשפט המחוזי ציין כי הממצא לפיו תקף המערער 2 את א.ק. נסמך על עדותה של א.ק. שמצאה תימוכין בעדותה של אור ובעדותו של פאדי. המערער 2 טען כי היה זה ליטוף או סטירה קלה וכי כלל לא שמע את צעקתה של א.ק. כי יפסיקו להכות את המנוח. בית המשפט המחוזי קבע כי גרסה זו אינה עומדת במבחן אמינות וסבירות כלשהו, שכן לא יתכן כי במהלך קטטה אלימה ייגש המערער 2 לא.ק. וילטף אותה. עדות זו אף עומדת בניגוד להודעתו במשטרה, שם הודה המערער 2 כי נתן לא.ק. "כאפה חלשה" והסביר כי עשה זאת כיוון שהיא בכתה וצעקה לעבר המערערים שיחדלו מתקיפת המנוח.